החלטה בתיק בש"פ 9736/04

           לפניי ערר מטעם המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת נ' אוהד), לשחרר את המשיב לחלופת מעצר.

           נגד המשיב ושניים נוספים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 בנסיבות סעיף 335(א)(1) ו-335(א)(2) לחוק. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 26.8.04 הגיע המשיב, עם שני הנאשמים הנוספים, לביצוע עבודות בשטח מפעל "קוקה קולה" בבני ברק. בצאת השלושה מהמפעל, התבקשו על ידי מאבטח לעצור את רכבם לבדיקה שגרתית של תכולת הרכב, בטרם עזיבתם. בקשה זו עוררה ויכוח בין השלושה לבין המאבטח. מאבטח נוסף, הוא המתלונן, הבחין במתרחש וניגש למקום. בינו לבין השלושה התפתח ויכוח, אשר בסופו יצאו הנאשמים מהרכב, דחפו והיכו את המתלונן, ובעטו בו. כתוצאה ממעשי הנאשמים, נגרמו למתלונן ארבעה שברים בעצמות הפנים, והוא אושפז ונותח בפניו.

           עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה את מעצר הנאשמים עד תום ההליכים. בדיון בבקשה זו, לא חלק בא כוח הנאשמים על דבר קיומן של ראיות לכאורה למסוכנותם של הנאשמים, אך ביקש כי בית המשפט יסתפק בחלופות מעצר. הנאשם הראשון בכתב האישום שוחרר למעצר בית, ועניינו של הנאשם השלישי, בכל הנוגע לחלופת מעצר, טרם הוכרע. אשר למשיב (הנאשם השני בכתב האישום), הורה בית המשפט קמא לשחררו למעצר בית בתנאים מגבילים.

           בית המשפט המחוזי תאר בהחלטתו את עברו הפלילי של המשיב אשר ריצה בעברו מספר תקופות מאסר, בין היתר בגין עבירות של שוד מזויין, גניבת רכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וסחר בסמים. עם זאת, נתן בית המשפט משקל נכבד לתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניין המשיב. על פי האמור בתסקיר, המשיב עובד מזה 4 שנים באופן סדיר, ומאז ביצוע העבירה האחרונה שינה את חייו באופן משמעותי כאשר נישא והוליד ילדים. עוד צוין בתסקיר כי לרעיית המשיב ולבני משפחתה השפעה חיובית ביותר על המשיב. קצינת המבחן מצאה כי אשת המשיב יכולה לפקח עליו במסגרת חלופת מעצר, ועל כן המליצה על שחרור המשיב לביתו. בית המשפט קמא ראה לתת אמון במשיב על יסוד התסקיר, ואימץ את המלצת שירות המבחן בעניין חלופת המעצר. בית המשפט הורה כי המשיב ישהה במעצר בית מלא בביתו, וימלא אחר התנאים הבאים: יפקיד סך של 7,500 ש"ח במזומן, התחייבות עצמית על סך 25,000 ש"ח וערבות צד ג' של רעייתו על סך 25,000 ש"ח; כן ניתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המשיב, והוא חוייב להפקיד דרכונו במזכירות בית המשפט. עוד נקבע כי המשיב יהא נתון לפיקוח קצין מבחן לתקופה של 6 חודשים. לבסוף קבע בית המשפט כי המשיב יהא רשאי לצאת מביתו מדי יום, בליווי צמוד של אשתו, בין השעות 19:00-17:00 ברדיוס של 2.5 קילומטר מדירת מגוריו. מכאן הערר שלפניי.

           לטענת המדינה, חלופת המעצר שהוצעה אין בה כדי להשיג את תכלית המעצר. שכן, מסוכנותו של המשיב ממשית, ומתבטאת בעברו הפלילי ובאופיו האלים של האירוע המיוחס לו בכתב האישום הנדון. המדינה סוברת כי בית המשפט המחוזי ייחס משקל יתר להמלצת שירות המבחן ולעובדה שהמשיב לא ביצע עבירות נוספות מאז שוחרר ממאסר בשנת 1999. לטענת המדינה, תסקיר שירות המבחן חסר התייחסות לאירוע הנוכחי, והנתונים המופיעים בו בדבר השינוי באורח חיי המשיב, נמסרו אך מפי המשיב ומפי אשתו. אשר לשחרורו של הנאשם הראשון למעצר בית, סבורה המדינה כי אין בו כדי להשליך על עניינו של המשיב; ראשית, עברו של הנאשם הראשון נקי, ושנית - תסקיר שירות המבחן בעניינו חיובי, ומתייחס באופן מפורש לאירוע, המוגדר בתסקיר כחריג לגבי אותו נאשם. לבסוף מבקשת המדינה, כי אף אם יידחה הערר, יוסיף בית משפט זה לתנאי מעצר הבית של המשיב את פיקוחה הצמוד של רעייתו, תנאי שאינו מופיע בהחלטת בית המשפט קמא.

           לעומת זאת, סבור בא כוח המשיב כי מסוכנותו של המשיב מופגת באמצעות חלופת המעצר שקבע בית המשפט. טוען הוא, כי מאז מאסרו האחרון של המשיב, שינה הלה את חייו באופן חיובי; המשיב נישא, הוליד ילדים, ועובד מזה ארבע שנים במקום עבודה מסודר, בעבודה פיזית קשה. עוד טוען בא כוח המשיב, כי יש לדחות ערר זה ול5 משום האפליה העומדת ביסודו; בעוד שבתחילה ביקשה המדינה לעצור את שלושת הנאשמים עד תום ההליכים בלא הבחנה ביניהם, מששוחררו המשיב והנאשם 1 לחלופות מעצר, מצאה המדינה לנכון לערור רק בעניינו של המשיב. זאת, אך בשל עברו הפלילי של המשיב, וחרף העובדה כי כתב האישום אינו מייחס לו נטילת חלק באירוע, העולה על חלקם של שני הנאשמים האחרים. לטענת בא כוח המשיב, על אף קיומו של עבר פלילי, נתון המשיב מזה שבע שנים להשפעתה החיובית של רעייתו, ובשנים אלו קיים חיים סדירים ולא עבר עבירה. על כן, כך הטענה, אין מקום להבחין בין הנאשמים. בא כוח המשיב אף ציין כי אשת המשיב אינה עובדת, ועל כן יכולה ומוכנה לשהות עם המשיב במשך כל שעות היממה, כך שהמשיב יהא נתון לפיקוחה באופן מתמיד.

           לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. אין חולק על חומרתו הרבה של האירוע המיוחס למשיב בכתב האישום ועל תוצאותיו הקשות. גם אין מחלוקת בין הצדדים לעניין קיומן של ראיות לכאורה נגד המשיב. ערר זה עניינו בשאלה אחת והיא - אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר אם לאו. אכן, למשיב עבר פלילי מכביד, הכולל עבירות אלימות קשות, בגינן ריצה בפועל עונשי מאסר. אף העבירה המיוחסת לו עתה חמורה ביותר. מנגד, לא ניתן להתעלם מכך שבשנים האחרונות המשיב שינה את דרכיו וקיים אורח חיים נורמטיבי: נישא, הוליד ילדים, התמיד במקום עבודה מסודר, ולא עבר עבירות נוספות, לבד מהתיק נשוא הדיון. על רקע זה, הרושם המתקבל הוא, שחרף חומרתה היתירה של העבירה, האירוע הנדון אינו מייצג נסיגה מדרך החיים הנורמטיבית שסיגל לעצמו המשיב בשנים האחרונות והתדרדרות חזרה לדרך הפשע. כך עולה מתסקיר שירות המבחן אשר התרשם מהשינוי החיובי שחל בחיי המשיב ומיעילותה של חלופת המעצר שהוצעה. על כן המליץ שירות המבחן על שחרור המשיב בתנאים מגבילים לביתו, בהשגחת אשתו. יתר על כן, רעיית המשיב הביעה נכונותה לשהות עם המשיב במשך כל שעות היממה ולפקח עליו, עת נתון הוא במעצר בית.

           לאור מכלול הנסיבות והשיקולים דלעיל, לא שוכנעתי שיש הכרח לעצור את המשיב מאחורי סורג ובריח, ואני סבור שניתן להפיג את מסוכנותו של המשיב בחלופת המעצר שקבע בית המשפט המחוזי. זאת, בכפוף להוספת התנאי שהתבקש על ידי המדינה, שאשתו של המשיב תלווה אותו באופן צמוד ותפקח עליו משך כל שעות היממה. בנתון לשינוי זה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, הערר נדחה.

           ניתנה היום, י"ג בחשון תשס"ה (28.10.2004)

                                                                                           ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: